התוכן העיקרי

מכתבה של ליה

ברגע ששמעתי על הפרויקט ידעתי מיד שארצה לקחת בו חלק, אבל אני חושבת שלא הבנתי כמה מדהים ויוצא דופן הוא.                                                 במפגש הראשון נחשפתי למבוגרים המקסימים שהגיעו חייכנים ובעיקר פתוחים ומוכנים לדבר על הדבר הנורא שהם או הוריהם גדלו לתוכו, השואה. היה אפשר לראות כמה חשוב להם שגם אנחנו, הדור הצעיר ידע ויזכור תמיד את שהם או הוריהם עברו.

במשך המפגשים השבועיים שלנו עירית ועזרא, נגעו בעדינות וברגישות רבה בנקודות הכואבות של המבוגרים, בסיפורים שלא דיברו עליהם שנים. הם בנו את הפרויקט בדרך מופלאה שבה לאחר המפגש המבוגרים לא צריכים להישאר לבד עם הסיפורים שלהם, קשים ככל שיהיו.  

ככל שהתקדמו המפגשים הפכנו אנחנו, הצעירים, והמבוגרים לחברים טובים. נהניתי לדבר עם כל אחד מהם, לשמוע על חייו הפרטיים, להקשיב לו ולהחכים ממנו.

הסיפורים ששמעתי במהלך הפרויקט גרמו לי להסתכל על המבוגרים כעל גיבורים, שהצליחו לחיות במציאות מורכבת וקשה שכזאת ובכל זאת, לא איבדו תקווה, לא ויתרו לרגע, הגיעו לארץ הקימו משפחות שבהן הם כל כך מתגאים.

לקראת סוף הפרויקט, כשעירית סיימה לכתוב את ההצגה והתחלנו לערוך חזרות, ידעתי שהצגה תהיה מרגשת ביותר, מקצועית ומאוד מאוד מושקעת.

עירית כתבה את ההצגה באופן שמשקף בדיוק את מה שכל אחד מהמבוגרים עבר, היא התייחסה למקום בו הסיפור קרה, ללבוש ולכל שאר הפרטים הקטנים שהופכים ההצגה למיוחדת ומרגשת כזו.

במהלך ההצגות ראיתי שהמבוגרים התרגשו והיו גאים מאוד בנו, הצעירים, כל פעם מחדש. בסוף הפרויקט הרגשתי שהמבוגרים עברו תהליך מתחילת הפרויקט לסופו, שהם נפתחו יותר ופרקו את כל מה שישב להם על הלב בכך שחלקו את סיפוריהם איתנו.

אני חושבת שגם אני עברתי תהליך כלשהו במהלך הפרויקט, למדתי להעריך יותר את השורדים ואת בני הדור השני, להבין שהם גיבורים אמיתיים שלא וויתרו לרגע ולכן הצליחו להקים משפחה ולחיות בארץ כנגד כל הסיכויים ושיש להעריך אותם כמה שרק אפשר.

ליה – באר טוביה