התוכן העיקרי

מכתבה של יהודית פרידמן


עזרא ועירית היקרים,
במפגש הראשון לא ידעתי לאן אני נכנסת ולא ידעתי איזה תגובות אני אקבל ממכם ומהילדים.
לאחר מספר מפגשים ותרגול של משחק -התקרבנו והפכנו למשפחה.
הקרבה תרמה לי להיפתח ויכולתי לעמוד מול קהל ולספר את סיפור חיי, ילדותי בגטו מוגילוב שבטרנסילבניה.
לאחר שנים רבות של הפנמה, אודות קורות חיי.
לפיכך אני מודה לכם, עירית ועזרא, ולילדים, על החיבוק ועל האהבה והאהדה שהרעפתם עליי.

באהבה גדולה וחיבוק חם,
יהודית פרידמן
12/12/2007