התוכן העיקרי

מכתבה של הדסה גור אריה


ראשית אני מודה לכם על עצם הזכות להשתתף בפרויקט החשוב הזה אף כי אינני באה מ"קפה אירופה".

הפרויקט בא לענות על צרכים רבים ושונים:
א.המישור האישי - שחזור, פתיחה ולעתים גילוי ראשון של מה שארע שם. סגירת מעגלים.
ב. המישור הלאומי - תשובה למכחישי שואה מבחוץ ולעתים גם מבית, ע"י קבלת עדות מכלי ראשון.
ג. מישור חינוכי - לקרב את הנוער שגדל כאן למה שארע בעברנו ולא מספרי היסטוריה אלא ע"י חוויה אישית, מטלטלת ולא ניתנת בקלות להדחקה ולשיכחה.
ד.שימור הזכרון - תשובה חזקה מאד ואפקטיבית לשאלה כיצד לשמר זכרון.

נראה לי שמכל בחינה התיאטרון נותן תשובה הולמת וחזקה.

באשר לי - אף כי ספרתי את ספורי פעמים רבות היה זה שונה הפעם. חוץ מפעם אחת שעשיתי זאת בהדרכתו של דר' דני לוי, מומחה לפוסט טראומה, שאז לא ספרתי על אלא ממש נכנסתי לתוך
הארועים, הרי התיאטרון נתן איכות דומה וחשובה. האפשרות לראות את הילדים משחקים אותי, כאילו מבחוץ, נתן לי אפשרות לחוש יותר את אשר ארע ולהרגיש - מה שאני מבינה אך פחות מרגישה - כמה קטנה הייתי וכמה זה היה נורא כאשר לקחו לי את אמא. אמנם לא הייתי מופקרת לקור ולרעב אלא נשארתי בתוך משפחה אוהבת ומבינה: אמנם במזל זה נגמר בשלום ובאופן יחסי גם אחרי זמן לא כ"כ רב אך זו חוויה מכוננת בחיי שלא ניתן לסגור ולשכוח אותה. בכמה מן ההצגות נשבר קולי ברגע זה על אף הגנה שהפעלתי במשך ההצגות של ניתוק מסוים ע"מ לבצע את "התפקיד". יכולתי אפילו, כרוב האחרים, לחמול על ילדה זו, שהיא אני, מה שנראה לי כחשוב. אני צריכה לציין שזה קל יותר לעשות כשאני מתבוננת בתקליטור של צלומי הסטילס שקבלנו כיון שלראשונה אני רואה את הסצינות מקדימה, כמו הקהל ולא כמונו, "השחקנים", שראינו הכל מאחור. אני משערת שעם קבלת קלטת המחזה זה יהיה עוד יותר חזק.

עלי לומר כי התהליך של החדשים הרבים בהם בילינו יחד היה בעל משמעות רבה עבורי, אולי עוד יותר מן ההצגות עצמן, שבהן דבק שמץ של עצבנות להצליח, לומר את הדברים בזמן, להעביר את המסר.ההחשפות אט אט לעצמנו ולאחרים, בהנחייתכם, עירית ועזרא, החשובה והמיומנת היתה חוויה בפני עצמה והביאה לגיבוש קבוצה נהדרת עם קשרים חמים שלא במהרה ינתקו. באנו מרקעים שונים ומגילאים כ"כ שונים ומצאנו, בעזרתכם, מכנה משותף, קרבה והבנה. באתי לאחר חודש שכבר עבדתם ולקח לי זמן למצוא את מקומי ואת נקודות החיבור. הצעירים נראו לי כמיקשה פטפטנית
אחת. הבנים, רובם, "רגל פה, רגל שם", לא כ"כ סגורים על הענין. והבנות, איך אפשר ליצור קשר עין כשאני מקבלת נחשול של שיער יפהפה אך מכסה וכן דיבור מעומעם ע"י כל הכוכבים שבשניים?
כנראה שגם אנחנו היינו משונים ורחוקים מעולמם של הצעירים ועוד עם סיפורים קשים. בעזרת כל מיני תרגילים שהפעלתם בקבוצה כולה וכן בקבוצות קטנות יותר, לעתים כאילו רחוקים מהנושא המרכזי, אך מקרבים אותנו זה לזה, החל השינוי. מחיצות הגיל נפרצו ומסכים שונים נפלו ובאו ההקשבה, ההזדהות וההבנה, הרבה חום וחמלה ומחויבות וכן גילויים של בגרות מופלאה לגיל כה צעיר. קבוצת הצעירים היא הרווח הגדול ביותר של פרויקט זה - אם זה הנוער שלנו, אפילו רק נגזרת אחת שלו, הרי מצבנו ממש מצויין. וזו תנועה גדולה יותר מאשר רק ארבע עשרה המופלאים -
לכל אחד חברים, אחים ועוד חברי משפחה שלא יכלו להמנע מלקבל משהו מן החוויה המשותפת שלנו.
והמבוגרים - גם פה, כמובן, כשנפלו מסכים היו גילויים מרטיטים ואנושיים רבים, כמו הסודות של מינה וזאב, כמו הצדדים הרכים והאומנותיים של יעקב המפליא לנגן על המפוחית הזעירה וג'ניה
ושיריה. ועוד גילויים רבים אחרים שהביאו לידי שמחה בכל פגישה, רצון לעזור ורצון להמשיך בקשרים.

ובאשר למוסיקה - התיאטרון אינו יכול בלעדיה. המחזה קצבי, בלי רגעים מתים ומדויק אתה. היא עזרה לא להתבלבל ולדעת היכן להכנס ובכלל, נתנה עוד מימד לעתים מרכך לעתים מדגיש. כל הנגנים היו טובים מאד ואין אלא לומר שבחים לזמרת שלנו - עשית זאת בקול נעים ונכון, בלי קישוטים מיותרים, בפשטות חודרת ללב. עמית, מה שלא תעשי אח"כ בחייך אל תשכחי שיש לך מתנת אל והיא השירה. עמרי, כישרונך מוכח בלי כל ספק. מחוץ לזה היית מאד נוכח, מגשר לעתים בין הגילאים השונים וצורכיהם ומאגד אותנו לאנסמבל שלם.
ואולג וליאון - כולם משובחים במקצועיותם ונעימים באישיותם, ובלעדיהם אי אפשר.

ואחרונה וחביבה - מירטה שלנו, שתמיד דאגה לצרכינו החומריים והאחרים ללא לאות, החום שמקרינה וההתרגשות האמיתית שבה לוותה את כל צעדינו היתה משוב נאמן בכל התקופה הזו.

עירית ועזרא - זו היתה חוויה חשובה מאד עבורי, אם כי לא תמיד קלה, מעשירה ומרחיבה במובנים רבים, הן מבחינת הספור האישי שלי שקבל ממדים נוספים: הן מבחינת הזכרון הלאומי והן מבחינת מפגש אנושי מעניין, מכמיר לב לעתים וגם מעודד בגלל כחות הנפש שהתגלו. זה היה מפגש מפעים עם קבוצת נוער במיטבה, עדיין בתהליכי עיצוב וכבר כ"כ בוגרים ויפים. זה היה מפגש חשוב אתכם, העוסקים במחויבות, בכישרון ובהתמדה במלאכת קודש של אי השכחת העבר, העמדתו במקום הנכון והנחלתו לקבוצות הולכות וגדלות. ותבואו על הברכה.

בתודה, הדסה גור אריה.