התוכן העיקרי

מכתבה של דניאלה

בעצם, מה זה תיאטרון עדות בשבילי?

התחלתי את הפרוייקט שנה שעברה, בלי לדעת כל כך למה אני נכנסת, בלי לדעת איך אני ארגיש, אי אני אתמודד, אבל אנייכולה להגיד בלי שום ספק, זה עלה לי על כל הציפיות.

לא חשבתי שאני אוכל להתחבר כל כך לחבורה של ניצולות, כאלה שמבוגרות ממני, ואפילו מבוגרות בהרבה, ולא חשבתישאני ארגיש כמו שאני מרגישה אחרי שהעברתי את הסיפורים של אותן ניצולות כל כך מדהימות שיצא לי להכיר.

אינגריד, טוני, מרים, מתי, צילה ורות, הן בין הנשים (והאנשים בכלל) היותר חזקות שיצא לי להכיר.

אלה ששרדו, ולא רק זה, אלא גם היו מספיק חזקות בשביל לבוא כל שבוע, לדבר, לשתף, ולבסוף להופיע עם הסיפור שלהן, ואני יכולה רק לנסות לתאר לעצמי כמה קשה זה בטח היה להן.

אני חושבת, ובעצם יודעת, שלמרות שהפסדתי המון שיעורים בגלל החזרות, הפרוייקט הזה הוא כנראה השיעור הכי חשובשיכולתי לקחת, וזה ילווה אותי עוד כל כך הרבה שנים, ואני אומרת את זה בביטחון מלא ובלי שום ספק.

הפרוייקט היה פשוט חוויה לחיים, ואני באמת מרגישה שזכיתי בכך שניתנה לי בכלל אופציה לנסות להעביר (מקווהשבהצלחה), את כל מה שהשורדות המדהימות האלה עברו. ️

אז כן, זה תיאטרון עדות בשבילי.