התוכן העיקרי

מכתבה של דנה רייטר


לעירית ועזרא,
ישבתי בבית וחשבתי מה לכתוב לכם, איך לחזור לרגשות שהיו ולכתוב אותם על דף, ואז התחלתי לחשוב על מה שהיה, והתחלתי להריץ אחורה את כל השנה שעברה, סיפור אחר סיפור הרצתי ובחזרה, והרצתי שוב ושוב עד שחזרו כל הרגשות, כל התחושות של פחד ותסכול, מה זאת בכלל המילה הזאת "לבד"?
הרצתי אחורה את כל הסיפורים ושוב חזרה הדמעה על הלחי, פעימות הלב המהירות, צמרומורת שלא עוברת ובעיקר געגוע.
למרות שהיה קשה היה גם גיף ומרגש כל-כך, לעמוד על הבמה עם כל הזרקורים ולספר את כל אותם הסיפורים.
עירית ועזרא, נתתם לי להקשיב , להתרגש ולחוש את כל הסיפורים של ניצולי השואה. נתתם לי את ההזדמנות לשמוע ממקור ראשון מה קרה לכל אחד מהם, ואני רוצה להודות לכם, שבנוסף גם נתתם לנו לעמוד על במה ולשחק את הסיפורים שלהם.
המבוגרים הם הגיבורים שלי, בזכותם אנחנו כאן וגם בזכותכם, בתור דור 4 לניצולי שואה אני יודעת שזה הניצחון האמיתי.
עברו שנה וחודשיים ואנחנו לא מסכימים להיפרד, הקשר בינינו למבוגרים, שנוצר בזכותכם הוא קשר מדהים, הם מרגישים כמו סבא וסבתא שלנו ואנחנו כמו הנכדים שלהם.
איתכם, עירית ועזרא, היה לי מדהים, תמיד תמכתם בנו ועזרתם בכל, גם אם לפעמים היה לכם קשה בעצמכם.
עודדתם אותנו , תמיד הייתם איתנו, ביימתם אותנו נהדר- תשאלו את אמא שלי, ועשיתם באמת יותר ממה שאפשר לצפות- הכל.
בהצגה הראשונה כשאף אחד מבני שכבתי אפילו לא קם מהכיסא שהיא נגמרה , ידעתי שהצלחתי להעביר את המסר, שהם גם קיבלו את כל הסיפורים והתרגשו שם -אז באמת שמחתי, הצלחנו, מילאנו את תפקידנו, אבל לא עד הסוף, תפקידי להעביר את כל הסיפורים שבזכותכם שמעתי, הלאה, לכולם, ובעיקר לבנים שיהיו לי, לנכדים ולכל העולם.
תודה שוב, על החוויה המדהימה, על הרצון והכוח, ועל כל אותם הסיפורים.
אוהבת המון,
דנה רייטר- פרויקט כפר סבא- 2007