מכתבה של אסתר תדהר

יישר כוחכם.
נסעתי עם שמעון לתיאטרון עדות "לספר כדי לחיות" מתוך סקרנות ומתוך הרצון שלי ללוות את שמעון והאמת לא ציפיתי ליותר מידי ולא הייתה לי תחזית לקראת מה אני הולכת....
חזרתי מופתעת ומלאת התפעלות מן המופע., התמונות עברו לנגד עיני, נערות ונערים צעירים ותוססים עם אנשים מבוגרים ואפילו זקנים בשילוב בלתי רגיל.
הרגשתי זרימה של חיבה וכבוד, הערכה והמון רגישות שעברה בין הנוכחים על הבמה.
הסיפורים כמובן היו מאד מרגשים ועצובים אבל גם מאופקים ועל כן הצעירים יכלו לעמוד בהם ולבטא אותם בדיבור משחק ושירה.
לאורך כל המופע הרגשתי את היחסים שנוצרו במשך התהליך, אני חושבת שהמפעל שלכם מנחיל לדור הבא את סיפור השואה בצורה בלתי רגילה ונותן לניצולים המון כבוד וחשיבות שהם ראויים להם.
אני מקווה שגם עם הקבוצה בבית העדות תגיעו ליישום.
בחרתם בדרך מאד מקורית ונפלאה בהעברת ההיסטוריה של השואה לדורות הבאים, מי ייתן ויהיה בכם האומץ להמשיך, כי יש בכם היכולת לאהוב, לחבב, להעריך והעיקר לפתוח את ליבם של אנשים ל"ספר" דברים שאי אפשר להכיל.
בהצלחה ובכבוד
אסתר תדהר פרויקט קבוצת יבנה
דצמבר 2005.