מכתבה של אלכס

יש לי כל כך הרבה מילים שאין לי פשוט מה להגיד! אני אתחיל בזה שזו חוויה מדהימה של פעם בחיים!! ואני לא אשקר- הדרך הייתה קשה. אני זוכרת איך בכיתי בהתחלה כשאמרו לי שאני לא יכולה להשתתף והלכתי למנהלת ולמורים רק כדי שיתנו לי את הזכות העצומה של להיות בפרויקט!! וכשאמרו לי שאני יכולה להיות חלק מזה הייתי מאושרת כל כך!! ואז הגענו למפגשים שכל מפגש הכרתי חברים לחיים. גיליתי שכל המבוגרים בסך הכל כמוני אוהבים אותם דברים וילדים בנשמה!! כל מפגש עצרתי את הדמעות שלי אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לבכות ובשנייה שיצאתי מהחדר בכיתי בטירוף..!

זכיתי לשמוע סיפורים מדהימים שלא חשבתי שאני  אשמע!! לכל אחד שם יש סיפור מדהים!! והיו גם ריבים בדרך, לא הכל עובד חלק, רוצים את התפקיד הזה וחלק את זה, ומתבאסים ועצבניים אבל זה רק חיזק אותנו עוד יותר!! הגעתי לחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם קודם. זה שינה לי לגמרי את צורת חשיבה שלי על דברים!! והדבר שאני בחיים לא אשכח זה שכל ההצגה היינו אמורים להיות עצובים, כי שיחקנו אותם בזמנים הקשים ביותר שלהם אבל כאשר סיימנו והלכנו אחורה אליהם לא משנה מה, לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים שלי, היו לי דמעות בעיניים שלא יכולתי לעצור והרגשתי גאווה!!  אז כן היה ירידות ועליות אבל בסוף הצלחנו ואני מאושרת!! אני מאושרת שהיה לי את הזכות להשתתף בכזה פרויקט מדהים ואני יודעת שאני בחיים לא אשכח את זה כי זה נחרט בליבי!!  ואני רוצה להגיד כל כך הרבה תודה לעירית ועזרא שלא משנה מה לא וויתרו עלינו ועזרו לנו להגיע להכי טוב שאפשר!!

לעמית שעברה איתנו את כל הדרך בחזרות ועזרה לנו לא הייתי מצליחה בלעדיה!! ולעמרי שאמנם הגיע בשלב מאוחר אבל הרגיש שהוא היה שם תמיד איתנו ועזר לנו והחזיר אותנו למקום שהיינו צריכים!!

אז כל כך תודה על הזכות זכיתי שהשתתפתי בכזה פרויקט ומקווה שאני יזכה שוב פעם להשתתף בעוד אחד!! אז פעם אחרונה לסיום תודה

אלכס