התוכן העיקרי

מכתבה של אופירה עזריאלי-בתה של צשה


הצגה עם נשמה בקרית אונו

אני בת של אחת המשתתפות יוצאות השואה בתיאטרון עדות בקרית אונו. אני הבת של צשה, אישה קטנה בגודל אך גדולה באישיותה.
שמעתי ממנה שנה ומשהו על המפגשים הנפלאים שכל כך הקפידה תמיד להגיע, שמעתי על הילדים הנהדרים ועל עירית ועזרא המופלאים.
אבל, רק כאשר ישבתי בהופעה, כאשר ראיתי את המבוגרים על הבמה, את הילדים המשחקים את חייהם של הניצולים, את אמא שלי נחנקת מדמעות כאשר שוב מספרת על אושוויץ ועל כי לקחו את אמה למשרפות, התרגשתי עד כלות והבנתי כי עשיתם, עירית ועזרא, עבודת קודש. הצלחתם להחזיר את הניצולים אל הילדות שבעצם נלקחה מהם ולתת להם אותה בחזרה באמצעות הילדים ששיחקו אותה בפניהם.
כאשר ראיתי את אמא שלי שרה את השיר שהמציאה בגיל 5 עם אחותה התאומה "צשה אי מלה, דבייה שוסטרה מאווה..." ראיתי לדה קטנה ששרה את זה ולא אישה בשנות השבעים לחייה. כאילו נתתם לה לחזור אל ימי ילדותה האבודים, באמצעות עבודת התיאטרון שלכם. תודה לכם על ההזדמנות לאמא שלי -צשה, לקחת חלק בחוויה בלתי נשכחת זו. היא מצאה חברים חדשים, הן מבוגרים והן ילדים בני 15, היא הקדישה הרבה אנרגיה לפרויקט ובמקביל קיבלה הרבה אנרגיה מכם ומהילדים.
אמא שלי היקרה, צשה, שתמיד אהבנו, קיבלה אצל כולנו, ילדים, נכדים ומבוגרים שהגיעו להופעה, הרבה כבוד, אהבה והכי גאווה, על כי למרות מה שעברה כילדה קטנה בתופת הגדולה, נשארה אישה מלאת צחוק, אופטימיות ושמחת חיים. אני בטוחה כי את התכונות הללו היא הביאה עימה לקבוצה וגם אתם נהניתם ממנה.
ושוב, תודה לכם על כוחות הנפש להרים פרויקטים כאלו, אתם ממש עושים חסד להיסטוריה של עם ישראל. המשיכו בעבודת קודש זו.

בהערכה רבה,
אופירה עזריאלי - הבת של צשה.