תיאטרון עדות - לספר כדי לחיות
במשך שנה וחצי השתתפתי בפרוייקט מיוחד במינו של תיאטרון עדות שהוקם כדי לספר את סיפוריהם האישיים של ניצולי שואה. בסופו של התהליך סיפורים אלו מבוצעים על-ידי בני נוער - תלמידי כיתות ח'- ט' ולראשונה השתתפו גם בני ניצולים שאני נמנית עליהם. נפגשנו כולנו אחת לשבוע שלושה דורות שלא הכירו קודם. נרקמו בינינו קשרים מיוחדים, ועל כך העידו הניצולים שסיפרו כי בזכות מוכנות הצעירים להקשיב לסיפוריהם הקשים הם מצאו כוחות להמשיך ולספר לעיתים בפעם הראשונה מה שלא העזו לעשות עד כה. גם השתתפותם של בני ניצולים תרמה לתובנות חדשות ביחסי שני הדורות. חלק מן הניצולים לא העלו על דעתם שבניהם סבלו כתוצאה מן ההיסטוריה הכאובה של הוריהם. המפגשים לא תמיד היו קלים, הרגשות געשו המילים פרצו, דמעות זלגו, אך משהו, לא תמיד מובן, משך אותנו להמשיך ולהגיע. גם הנערות והנערים שעולמם כה רחוק מעולמנו, התמידו להגיע ומצאו כוחות נפש להקשיב ולהרגיש גם אם העין דומעת והלב חש כאב. רגישותם לסיפורי הניצולים ולבני דורי נגעו לליבי. מנחי הקבוצה הם עירית ועזרא דגן, שחקני תיאטרון, מורים למשחק ובמאים המסורים בכל ליבם לפרוייקט זה.
עירית כתבה את המחזה והצליחה לארוג את סיפורי 3 הדורות ולשלבם זה בזה כשבני הנוער משחקים את הניצולים ומציגים את סיפורם. המוסיקה היפה כל כך שנגעה בנימי הנפש העמוקים נכתבה על ידי בנם עמרי דגן. הצגנו 5 פעמים, מלבד קרובי משפחה וחברים נכחו גם מאות תלמידי בתי ספר, רבים בקהל התרגשו מאוד והזילו דמעה. בהצגה החגיגית שהתקיימה ערב יום השואה נכח גם שר הרווחה מר יצחק הרצוג אשר התרגש מאוד ועמד על כך שיש להעלותה פעמים נוספות בפני בני נוער. המופע צולם וכל משתתף מקבל עותק שאיננו רק מזכרת לכל התהליך שעברנו אלא גם מסמך מרגש עבור המשתתפים ובני משפחותיהם.
חמישה פרויקטים מתקיימים בו-זמנית בכמה מקומות בארץ, רוב ניצולי השואה המשתתפים מבקרים באופן קבוע במועדונים הקהילתיים הנמצאים בכל עיר ובני נוער הם תלמידי חטיבות הביניים והתיכון בעיר.
אלה ברקן, תל-אביב
