תפריט נגישות
בת 55 ושלושה חודשים, וביום ראשון, ה- 6 לדצמבר, בשעה 18:40, נולד לי אבי. כמו הרבה התרחשויות שמזעזעות את אושיות חיינו עד לב יסודן, מכוננות אותנו מחדש כך שלאחריהן החיים נהיים שונים באופן עמוק וגורף מכל שהיו לפניהן גם אם כלפי חוץ אי אפשר להצביע על השינוי שקרה, רעידת האדמה הזו קרתה בלי שהתכוננתי אליה, הודות להשקעתם המבורכת של אחרים. אולי לכן אני כותבת, לומר תודה על מתת בל ייאמן.
עיתוני השבת לא עזרו לי. לשווא חיפשתי מאמר מרגש, כותרת מושכת, ראיון עם ניצולים, משהו שיזכיר לכולם שהעשרים ושבעה בינואר, יום השחרור של מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא הרוסי, חל הפעם ממש ביום השבת, בין הכבד הקצוץ לדגים הממולאים. כלום.
עם צאת השבת מיהרתי הביתה, לניר גלים. אני אוהבת להתייעץ עם הורי, שרה ודוּגוֹ. אפילו שאני כבר גדולה ובעצמי סבתא, זה עוד לא עבר לי.
מדוע תרצה אשה יהודייה, ניצולת שואה, ישראלית מקרית חיים, בת 96, להיקבר בבית העלמין הנוצרי בחיפה. גם למותה היא ביקשה לתת משמעות.
בית לוחמי הגטאות - טכס חנוכת אולם טרבלינקה - קשר אישי. במוזיאון בית לוחמי הגטאות, נחנך ביום רביעי 13.10.2010 "אולם טרבלינקה".
הטכס נערך במעמד שגרירים (שגרירי צרפת ואנגליה בישראל) ומכובדים רבים. אורח הכבוד בחנוכת האולם היה הבמאי הצרפתי קלוד לנצמן שהגיע במיוחד מצרפת לערב זה.
הרהורים אקטואליים על יום השואה הבינלאומי 2007: דווקא ביום השואה הבינלאומי המצוין זו השנה השנייה. כמה נאמר? ואיך מוצאים את המילים המתאימות להעלות את נושא השואה על סדר היום ולאורך כל השנה... נדמה, שבזה עוזרים לא מעט מכחישי השואה.
