• על נושאי הלפיד - מאת עירית ועזרא דגן

    'תיאטרון עדוּת - לספר כדי לחיות' הוא פרויקט חינוכי-טיפולי, המפגיש מבוגרים וצעירים. במסגרתו ניצולי שואה מספרים לצעירים את סיפור הישרדותם ותקומתם. בתהליך של כשנה, בדרך של טיפול ביצירה, הבעה אמנותית ודרמה-תרפיה, כתיבה ובימוי, מופקת הצגה המוצגת בפני תלמידי בתי-ספר ומבוגרים בכל יישוב.

    המשך לקרוא

בפרולוג שכתבתי לפרויקט "תיאטרון עדות" הדגשתי את חשיבות הזיכרון ההיסטורי בתודעתי הלאומית-קיומית של העם היהודי, בהביאי דוגמאות בולטות לכך מן ההגות, הספרות ומציאות החיים של אישים ידועים של העם היהודי.

לא מעט אנשים מדווחים על חלומות שואה על אף שלא חוו אותה בעצמם ומתארים מחנות ריכוז, מקומות מסתור ואת הרודף הנאצי. מה מסתתר מאחורי החלומות האלו והאם ניתן לומר שהיטלר השתלט על התודעה שלנו עד היום?

מאז שעמדה על דעתה, גדלה השחקנית עירית דגן בצל השואה. "אצלנו בבית היתה חלוקה ברורה", היא משחזרת. "אבי המנוח, שבאותה תקופה עשה מעשים נועזים במחתרת 'הבריחה' של 'הנוער הציוני', נחשב לגיבור על-ידינו והשתוקקנו לשמוע את סיפורי הגבורה שלו. אבל, כשאמי, שתאריך ימים, היתה מתחילה לספר על זוועות אושוויץ, עם המקלחות והסלקציות, הייתי אוטמת את האוזניים ואומרת לה: 'את - לא!' בפעילות שלי בשנים האחרונות במסגרת 'תיאטרון עדות', שהקמנו, תוך כדי התמסרות לעבודה עם ניצולי-שואה, זה התיקון הגדול שלי על אותה אטימת אוזניים..."

עמוד 6 מתוך 6