תפריט נגישות

מאמרים

הרי הבעיה עם הפליטים לא כלכלית, אלא צבע העור

הם חצו גבולות ללא רשות וגרמו בכך לבעיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות רציניות. ניסו לעצור בעדם, אבל הם המשיכו להגיע, עד שלבסוף הגבול התייצב וההסתננות המזעזעת נפסקה. לא, זה לא סיפור על פליטי רצח העם בדארפור וזוועות הדיקטטורה האריתריאית שהגיעו לישראל. זהו סיפור הבריחה של יהודים בין 1945 ל–1947. כרבע מיליון בני אדם ברחו כך, והיו מסתננים בלתי לגליים. נורא, לא? במקרה שלהם לא היתה מדינה שלישית שהיתה מוכנה "לקלוט" את הפליטים תמורת הסכמים ביטחוניים ואחרים.

תשעים שנים של רות בונדי

מאחורי עמדתה הצנועה של רות בונדי מסתתר קורפוס שלם של יצירה תרבותית מוקפדת שקשה להפריז בחשיבותו העקרונית והמעשית לתרבות הישראלית

כשאם ניצולת שואה ובנה הצבר כותבים ביחד ספר

רומה נוטקביץ' בן-עטר דווקא לא שתקה, אבל בנה ההיסטוריון גילה עניין בסיפור שלה רק אחרי שהבין ש- ”שמירת מרחק והימנעות מודעת לא הועילה"
מה שהזמן והעצב הותירו: אם ובנה מתמודדים עם משא העבר
                                       
רוֹמה נוּטקֵביץ' בן־עטר, דורון ש' בן־עטר.  
תרגמה מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת יד ושם

"קשר השתיקה" סביב מלך בולגריה

כל עמי אירופה שיתפו פעולה, במידה זו או אחרת, במסע ההשמדה של היהודים בשואה, פרט לעם הבולגרי. קהילת יהודי בולגריה, שמנתה בעת המלחמה כחמישים אלף נפש, נותרה כולה בחיים. כל המאמצים של היטלר להביא אותם לתאי הגזים עלו בתוהו.

מאת זאב גלילי

ביום הזכרון לשואה ולגבורה – משרד החינוך שוכח

רגע לפני שלא יישארו עדויות חיות, יוצרי התכנית החינוכית-טיפולית "תיאטרון עדוּת" קוראים למשרד החינוך להעביר תקציב לרשויות, עבור כל בתי הספר – כתות ח' ו-ט' להשתתפות בפרויקט "לספר כדי לחיות". שיא הפרויקט מתקיים בהעלאת הצגה לפני הציבור הרחב. בפרויקט משתתפים ניצולים המספרים את סיפורם ותלמידים המשחקים את דמותם. חלקם של הניצולים ממומן ע"י "אשל" ו"ג'וינט ישראל" וחלקם של התלמידים ממומן ע"י רשויות רק אם יש להם תקציב. לפיכך יש לדרוש ממשרד החינוך להעביר תקציב קבוע לכל רשות על מנת לקיים את הפרויקט וע"י כך להנחיל את הזכרון, לדורות הבאים בדרך ייחודית.

עדות במשפט ב-Detmold, גרמניה, נגד סוהר נאצי רוצח באושוויץ שניתנה על ידי מרדכי אלדר בתאריך 18 בפברואר 2016

* מרדכי אלדר ניצול שואה שהשתתף בפרויקט תיאטרון עדות שהתקיים בהרצליה ב2005 , מרדכי מכהן כחבר וועד מייסד של עמותת תיאטרון עדות .וזו העדות שמסר לפני כחודש בגרמניה...

המבט של הקולנוע האירופי העכשווי על השואה- מאת רעיה מורג

הסרט "רשע קיצוני" מנסה לתת מענה לשאלה איך "איש רגיל" הופך לרוצח מפלצתי, ואילו "אידה" עוסק באשמה הורית בנסיבות חיים בלתי אפשריות

"אבנים"- מאת אורתו-דה שושנה ויג

"אורתו-דה" קבוצת תיאטרון של הבמאים: ינון צפריר, אבי גיבסון בר-אל. שחקנים: יניב מויאל, אבי גיבסון בר-אל, מוטי סבג, חזי כהן, הילה ספקטור, ינון צפריר. עיצוב תלבושות: מיקי בן כנען, פאות ואביזרים: טובה בר עיצוב תפאורה: מיקי בן כנען. תאורה: ירון הירש. 

"אל תפנו לאחור" תסכיתי השואה ב"המסך עולה" ו"ברדיו-דרמה" בקול ישראל- מאת אפרים סטן

סקירת תסכיתי רדיו שנושאם השואה אינו דבר קל. בשבילי ׳אישית׳ הדבר קשה שבעתיים שכן זה ללא ספק מסע כפול לעבר. גם אל העבר המקצועי שלי וגם אל עברי הפרטי.

סימון זרועות הפליטים וגדרות התיל בגבולות מזעזעים את היהודים באירופה- מאת ריק ליימן

הטיפול במשבר הנוכחי מעלה את התהייה אם ההיסטוריה הקשה נשכחה דווקא במקום שבו התרחשה. הרב הראשי של הונגריה: "אומרים להם שהרכבת נוסעת לאוסטריה ובמקום זאת לוקחים אותם למחנה"

צרו קשר

תיאטרון עדות

עקבו אחרינו

בסיוע ועידת התביעות בחסות קרן הזכרון, אחריות ועתיד ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני
Image
Image