בערב שבועות של שנת 44 הגיע מרדכי אלדר יחד עם הוריו וארבעת אחיו למחנה אושוויץ בירקנאו. אביו שהיה יהודי אדוק ומאמין, אמר למרדכי ואחיו, שאותם אנשים לבושי מדים, הם חבלי המשיח ושעוד מעט הם כולם יקבלו את פניו. אך אביהם טעה ובהגיעם לאושוויץ בירקנאו המשפחה הופרדה. האב, האם, האחים שרה איטה ומוישהלה נשלחו כולם לקרמטוריום, מרדכי נשאר יחד עם אחיו יהודה והוא רק בן 14. באותו הלילה, לאחר שגולחו, קיבלו מספר על ידם ולבשו כותנות פסים, הלכו לישון זה לצד זה ורגע לפני שנרדמו ברכו אחד את השני בברכת לילה טוב.
"הוותיקים שעמדו לידנו הסבירו לנו בפשטות מצמררת שההורים שלנו עולים שם בלהבות וגם סופנו יהיה להישרף בקרמטוריום. בגופי אחז שיתוק, לא יכולתי להסיר את עיניי מהארובות, לאט לאט חלחלו בנו הדברים, הבנתי שהעשן הזה הוא לא סתם ושהריח הזה הוא לא של נוצות שרופות, אלא הריח של בני משפחתי שנשרפים שם."
מרדכי עבר סלקציות רבות מהן הצליח להינצל באושוויץ - בירקנאו, באחת מהן נבחר על ידי מנגלה יחד עם עוד 50 נערים, לצאת מתוך הקרמטוריום - חזרה לעבודה, רגע אחרי שדלתות הברזל נסגרו, כמה שניות לפני שהגז החל לטפטף פנימה.
"קרה לי נס ואולי זו הייתה יד הגורל. נשארתי בחיים, עמדתי בסלקציות נוספות ושרדתי אותם, אבל הבדידות הייתה קשה מנשוא, הייתי לבד. חשבתי על משפחתי ועל כל מה שקרה לנו בחג הפסח, השבועות, ראש השנה, יום כיפורים ושמיני עצרת והרהרתי, ייתכן והאל הרחום והחנון שהאמנו בו כל כך, שבחר בנו מכל העמים, ציווה לנו את הימים הנוראים והחגים הקדושים, הוא אותו אלוהים ששלח את מנגלה ומרצחיו לחלל את כל אותם חגים ולטמא את הימים שהיו כל כך קדושים לי ולמשפחתי?“
ברביעי למאי 1945 היה מרדכי סוף סוף חופשי. אחרי התגלגלות ארוכה במחנות עקורים באוסטריה, הונגריה, צ'כיה וצרפת, עלה לארץ עם האוניה אקסודוס ביוני 1947, אך האוניה הוחזרה חזרה על ידי הבריטים לגרמניה ומרדכי עלה לארץ הישר אל תוך מלחמת העצמאות ב1948.
במאי 2000, כשהוא לבוש מדי צה"ל ועטור דרגות אל"מ, הדליק מרדכי משואה על חורבות קרמטוריום מספר 1 בו נרצחו הוריו ואחיו. "אני גדלתי במשפחה חרדית יהודית, אבל האמונה אבדה לי עם אובדן ההורים, האחים ושאר משפחתי. התשובה לאושוויץ בירקנאו מבחינתי, היא ארץ ישראל."
בשנת 2006 השתתף מרדכי בפרויקט תיאטרון עדות בעיר הרצליה, את סיפור הישרדותו ותקומתו הציג על הבמה נמרוד, בנם של עירית ועזרא דגן, כשהוא בן 14 - בדיוק בגיל בו היה מרדכי עצמו. מרדכי הפך לחבר משפחה קרוב ולחבר וועד מייסד של עמותת תיאטרון עדוּת. היום מרדכי בן 90, עטור ילדים, נכדים ונינים, מאחוריו קריירה צבאית מפוארת של שלושים שנה, הוא מלא אופטימיות, ציניות וחדווה לחיים.
