גם אם סרטי השואה או אלה הנוגעים בה או באחד היבטיה, אינם מבוססים על אירועי חיים אמיתיים, עצם ההתייחסות לתקופה המחרידה בתולדות האנושות המודרנית, חושפת סוגיות לא פשוטות וצורך בהתמודדות הסטורית, נפשית ורגשית, קל וחומר כאשר הסרט מאיר אירועים אמיתיים.
רבות דובר ונכתב על הסרטים הגדולים מכולם ובראשם "רשימת שינדלר", שהביא לעולם את סיפורו של חסיד אומות העולם, "הפסנתרן" המציג את סיפורו של לדיסלב שפילמן ומלחמת ההישרדות שלו, "החיים יפים" השנוי במחלוקת, ולטעמי סיפור התמודדות עם השואה ואירועיה באמצעות יצירתיות הומור מעודן ודמיון מודרך... ועוד סרטים רבים וטובים. ולמרות אני מהמאמינים שהסרטים המאוד מפורסמים שציינתי לעיל פשוט מצוינים, אני מבקשת להציג דווקא את אחד הסרטים ה"לא גדולים", סרט קטן שלא זכה בפרסים, לא היה מועמד לפרסים, ואפילו ברוב האתרים לא מופיע ברשימת הסרטים בהם השתתף השחקן הראשי - ליאונרד נימוי המפורסם. סרט שלא זכה לביקורות – לא משבחות ולא קוטלות, לכאורה "סתם סרט ישן" אבל זהו שלא...
בשנת 2022 בלונג ביץ' קליפורניה, נפטר מקורונה שורד השואה. מל מרמלשטיין, בן 84 היה במותו והוא גיבור הסרט, ואף גיבור של ממש בעיני.
במאמר זה אתייחס למל מרמלשטיין ולסרט מוכר פחות, ש"נקלעתי" אליו במקרה לפני כ-25 שנה. בלוח המשדרים בעיתון (היה פעם דבר כזה) בתכניות הערוץ הראשון צוין סרט שכותרתו "לעולם לא לשכוח", NEVER FORGET, 1991. צפיתי בסרט, ובהחלט ניתן לומר שמבחינתי הסרט, כשמו כן הוא: חזק, מרשים ובלתי נשכח. וכן, הוא מבוסס על אירועים אמיתיים שעבר שורד השואה מל מרמלשטיין.
רקע: מרמלשטיין (שאת דמותו מגלם לאונרד נימוי) נולד וגדל בצ'כוסלובקיה, במחוז שסופח להונגריה ב-1938). עם כניסת הגרמנים להונגריה ב-1944 גורש לאושוויץ, לאחר כשנה צעד בצעדת המוות למחנה אחר, שממנו נשלח לבוכנוואלד, לשם הגיע חולה בטיפוס ובתת-משקל (כ-34 ק"ג) ומקץ חודשיים שוחרר ע"י האמריקנים, היגר לארה"ב וקבע את מקום מגוריו בקליפורניה, הקים משפחה ועסק, וכן אולם תצוגה קטן עם מוצגים שהכין ועם חפצים שקשורים למחנות. שם נפגש מרמלשטיין עם כל מי שביקש לשמוע, בעיקר עם תלמידים, – זה מה שהניע אותו בהמשך: שם כמו גם בעיתונות, היה מרמלשטיין עד לביטויי הכחשת שואה, והחליט להגיב. התגובה שהביאה עימה התמודדות מורכבת, כולל מחירים לא פשוטים למרמלשטיין ולבני משפחתו, והתמודדות כלכלית.
האירוע ההיסטורי המשמעותי שבו מתמקד הסרט: ב-1980 הציע המכון לסקירה הסטורית (Institute for historical Review) , מכון שעסק רבות בפרסום מאמרים בנושא הכחשת השואה, פרס בסך 50,000 דולר למי שיכול להוכיח כי יהודים הושמדו בגז באושוויץ.
הסרט מתמקד באירועים החשובים שהתרחש בעקבות תגובתו של מרמלשטיין במכתב למספר עיתונים כולל ה-Jerusalem Post בה גינה מרמלשטיין את תופעת האנטישמיות והכחשת השואה וטען כי יש ביכולתו להוכיח כי יהודים אכן הומתו בגז באושוויץ.
לתגובה שקיבל ולתוצאותיה הוא לא ציפה.
המכון "הרים את הכפפה" – מרמלשטיין עמד בפני האתגר וכתב הצהרה לפיה ראה איך מובילים את בני משפחתו למקום, שמאוחר יותר, למד שהיה תאי גזים. המכון סירב לתת לו את הפרס בטענה כי אין זו הוכחה מספקת. מרמלשטיין לא ויתר ותבע את המכון על הפרת חוזה, השמצה, סילוף עובדות ופגיעה רגשית. ההליך המשפטי על כל ספיחיו נמשך שנים, ומרמלשטיין לא ויתר. בני המשפחה כולה עברו מסכת של הפחדות והשפלות, הילדים חוו קשיים מרובים, אך המשפחה נשארה איתנה ומרמלשטיין הביא לבית המשפט עדים שעדיין חשו מפוחדים גם לאחר שנים שעברו מיו השחרור, התעקש ועמד על דעתו וניצח משפט שנסתיים בפסיקה הסטורית – בית המשפט קבע כי יהודים אכן הומתו בגז באושוויץ, וכי על פי החוק הסוגייה היא בבחינת "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אינה נושא למחלוקת ואין צורך בהוכחות בסוגיה זו. למעשה, בית המשפט הדגיש את נושא הרציחות ההמוניות וההמתה בגז כעובדה שאי עליה עוררין.
לצערי הסרט לא זכה לפרסום רב. מיום שצפיתי בו ביקשתי רק להקרין אותו שוב ושוב לתלמידי. הסרט מקיף נושאים רבים מאוד הקשורים לשואה, להישרדות, לגזענות, לאנטישמיות, למצבם הרגשי של ניצולים, למה שעבר עליהם במלחמה ואחריה, להיבטים המשפטיים של אירועי השואה, למשפחות שנכחדו, לנאמנות, להשמצה, לאהבה ובעיקר – לכוחות הנדרשים למאבק בזיכרונות, ברגשות המציפים, ובמכחישי השואה. לזכור שהם עדיין שם, ועדיין מכחישים, למרות שמדינות רבות חוקקו חוקים נגד הכחשת שואה, היא קיימת במקומות רבים, ומעל הכל להתמדה במאבק עד לסופו ההיסטורי, שנאמר – יגעת ומצאת – תאמין.
הסרט מרתק במיוחד ולמעשה בנוי כסרט מתח משפטי, שלמרות הסוף הידוע מראש, הוא סרט מרתק, עם משחק מעולה של לאונרד נימוי ((Leonard Nimoy המוכר לנו מסדרתSTARTREK המפורסמת ומזמין דיון עשיר במגוון דילמות אנושיות ובעיקר – בכוחו של היחיד גם כשהוא בודד במערכה
כזה היה מל מרמלשטיין.
וכזה הסרט המעניין והמרגש הזה, למרות שלא התפרסם...
ומי שיכול למצוא אותו – כדאי מאוד לצפות.
יהי זכרו וזכרם של הנספים כולם ברוך.
סוניה הורוביץ
כרמיאל, יולי 2023