בתגובה על "השמש השחורה של הימלר" מאת עודד היילברונר- "הארץ" 11.2
צודק עודד היילברונר בכותבו, שאי אפשר להבין את הנאציזם ואת מעשי הזוועה שלו בלי להבין את הצדדים הלא רציונליים שבו. היילברונר מפרט את מנהגי הפולחן שקישרו את הנהגת האס־אס עם מסורות ואמונות של השבטים הגרמאניים - וכאן יש קישור ישיר אל האופרות של ריכרד ואגנר, המבוססות על האגדות הגרמאניות. הטקסים והמסורות האלה, שאכן עמדו בלב האידיאולוגיה של המפלגה הנאצית, הפכו אותה לחוליה בשלשלת היסטורית, שתחילתה באותם שבטים, המשכה במסדרים של ימי הביניים, והיא מגיעה עד לאס־אס ונותנת לו לגיטימציה, מפני שלא צמח יש מאין.
אך אין די בכל אלה כדי להסביר את המשפט המצמרר שכתב היינריך הימלר לאשתו: "יצאתי לאושוויץ, נשיקות, שלך, הייני", ואת קיומם של חיי משפחה, טיפוח ערוגות הפרחים והנגינה בפסנתר בתום יום רצח רצוף, של גברים, נשים וטף; או את תשובתו של רודולף הס, מפקד אושוויץ, גדול הרוצחים בהיסטוריה, כשנעצר ושוביו שאלו אותו "מה בקשר לפן האנושי?". הוא ענה, ש"האלמנט הזה פשוט לא נכנס לעניין" וכי טכנית לא היה קשה כל כך לרצוח במספרים גדולים.
כאן אולי נעוץ ההסבר: תורת הגזע בנוסחה הנאצי הגיעה למסקנות לא־רציונליות, שהוליכו - כדי ש"הגזע" הארי ישלוט בעולם - לחיסול ועינוי ועיקור של מיליונים, ואלה בוצעו בכלים רציונליים, תוך כדי שימוש בטכניקות המעשיות שהעמידו לרשותם ההישגים המדעיים של הזמן. האלמנט האנושי פשוט לא נכנס לעניין, מפני שאותה תורה גרמה לכך שלא ראו במי ש"נחות" מהם בן־אנוש, ובמיוחד לא ביהודים, ואחריהם בצוענים, בסלבים ועוד. למן הרגע שבו ראו עצמם נזר הבריאה ואדוני תבל ואילך, נפרצו כל האיסורים והכל היה מותר.
פרופ' דינה פורת, היסטוריונית ראשית של יד ושם, ראש מרכז קנטור באוניברסיטת תל אביב
