הבמאי דוד פישר, שביקש לתקוע סיכה במספר 6 מיליון, השמיט מסרטו מידע וראיונות עם אנשי מקצוע שלא התאימו לתזה שלו
דינה פורת וסרג'יו דלה-פרגולה
הסרט "המספר העגול", מאת הבמאי דוד פישר, עורר עניין רב והדיו טרם שככו, הסרט מעניין וקולח, אך יש כמה נושאים התובעים המשך דיון.
האחד הוא השאלה (של הבמאי בעת הכנת הסרט), האם אכן נרצחו שישה מיליון יהודים בשואה, ועוד שלל שאלות המשיקות לשאלה מרכזית זו. ואכן, בפתח הראיון בגלריה הגדיר פישר את מטרתו: "המספר שישה מיליון הוא מוסד, רציתי לתקוע בו סיכה". כלומר, הוא לא יצא לבדוק את תקפותו של המספר, אלא לתקוע בו סיכה כשם שתוקעים בבלון נפוח? ומטרה שנייה שהציב לעצמו, היא להבין "כיצד התקבע הנתון הלא מבוסס של קורבנות השואה"?. כלומר, כבר מראש ידע שהנתון שהתקבע אינו מבוסס.
בראיונות שקיים עם מספר רב של חוקרים לקראת הכנת הסרט והוא אכן ריאיין רבים וטובים, כל אחד ואחת ותרומתו, בכיוונים שונים ואף מנוגדים, פישר קיבל כמה תשובות שבחר להתעלם מהן, הן בסרטו והן לאחריו. הוא לא כלל בסרט דברים שנאמרו לו על העבודה הרבה שנעשתה במשך חודשים ביד ושם לקראת הכנת האנציקלופדיה של השואה בשנות ה-80 (ושוב לקראת הקמת תצוגת הקבע החדשה של יד ושם בביתן היהודי באושוויץ בשנות ה- 2000). היה זה מחקר שבראשו עמד פרופ' ישראל גוטמן המנוח, ועמו במלאכה היה ד"ר רוברט רוזט, שאסף את כל הנתונים המספריים שהיו בערכים שנכללו באנציקלופדיה.
בד בבד התקיימו דיונים בין חוקרי יד ושם, למשל, על שטחים שעברו מיד ליד ועל יהודים שנדדו ממקום למקום, ואיך לא לספור פעמיים את אותם יהודים. המספר הגבוה ביותר שאליו הגיעו חוקרי יד ושם הוא 5,860,000 בקירוב, אך המספר אינו נזכר בסרט וגם לא בכתבה. הטבלה המפורטת שבאנציקלופדיה אינה מופיעה, ולא המחקר המעמיק המתלווה לטבלה, של יעקב רובינזון, שחישב 5,820,000 בני אדם. פישר ריאיין את ד"ר רוזט בעבר במשך כמה שעות, אך הראיון אתו לא נכלל בסרט. תשובה חשובה נוספת שחסרה בסרט, גם היא פרי עמל מדוקדק של איסוף ממקורות רבים במשך שנים, נוגעת למאגר השמות ביד ושם שבו מתועדים כבר 4.8 מיליון שמות, והמאמץ נמשך לתעד עוד מיליון, אם כי ברור, שאי אפשר יהיה לאתר את כולם.
נושא כבד משקל נוסף הוא שאלת השפעתו של הסרט על מכחישי השואה. "מבחינתי", אומר פישר בראיון אתו, "מכחישי השואה מיצו את טענותיהם במשפט המפורסם של דייוויד אירווינג נגד דבורה ליפשטאט". לדעתו, הידע המחקרי שהצטבר עד היום גורם לכך שלהכחשת השואה אין משמעות, חוץ מאשר לקהל שלהם.
על סמך מה החליט פישר שטענות המכחישים שהן מגוונות ומשתנות עם הזמן והנסיבות כבר מוצו? והרי הידע המחקרי מעולם לא שינה דבר אצל המכחישים, וגם לא היווה שום גורם בטיעוניהם. הדבר נכון גם לגבי עדויות הניצולים, המוזיאונים והארכיונים כל מה שהוא בגדר עובדה שאינה מתאימה להם. והם אינם פונים רק לקהל שלהם, אלא לציבור בכלל.
הוא רוצה להקרין את הסרט בפני מכחישי שואה ולהתדיין אתם, אבל הניסיון מלמד שמפגשים ישירים אתם נגמרים בלא כלום, וגרוע מכך, במתן במה לגיטימית בעבורם להעלות שוב ושוב את טיעוניהם, שמהם אינם זזים. חשוב לומר שהיום יש באמת פחות השפעה לגרעין הקשה של המכחישים מכל וכל, אך הסרט יוצג לקהל רחב בחו"ל, לאו דווקא מכחישים או ניאו־נאצים, קהל רחב ומתעניין והוא עלול לגרום לצופים להטיל ספק, לא רק במספר, אלא בשיח על השואה בכלל, מפני שבמאי ישראלי בן של ניצולים מטיל ספק. וזה החשש הכבד.
נושא שלישי הוא שאלת מקורו של המספר. בשנות ה–30 דיברו מנהיגים כחיים ויצמן ומקס נורדאו ואחרים על הסכנה המרחפת מעל ראשיהם של שישה מיליון יהודים באירופה, סכנת נישול וגירוש קודם כל, ואחרי המלחמה התחושה היתה שיהדות זו נמחקה ואיננה. אולי שם נקודת ההתחלה של המספר שהלך והתקבע. אחרי השואה ואפילו לפני שהסתיימה כבר רווח המספר שישה מיליון. ד"ר יואל רפל הראה שבינואר 1944 כבר נקבו בארץ במספר, ועל כך יש להוסיף, שבאמצע מארס 1945 עשה העיתון "דבר" חישוב לפי המדינות, תחת הכותרת: "שישה מיליון יהודים - נעדרים", יחד עם הסתייגות מובנת, שעדיין אי אפשר להגיע למספר המדויק.
בנוסף למאמצי ההיסטוריונים, כמה דמוגרפים ניסו גם הם להעריך את גודל האובדן. ב-1948 פירסם יעקב לשצ'ינסקי, אחד המומחים המובילים בחקר הדמוגרפיה היהודית, ספרון בעבור הקונגרס היהודי העולמי. על בסיס מספר היהודים שחיו באזורי הכיבוש ב–1939, הוא אמד את מספר הקורבנות ב–6,093,000. לשצ'ינסקי העריך שמתוכם כ–1.5 מיליון היו ילדים מתחת לגיל 15 — נתון מחריד. הדמוגרף הח"מ הגיע בשיטה דומה לאומדן של 5,930,000 קורבנות, בהתחשב גם במספר הלידות שבכל זאת היו בשנים 1939–1945 הוא גם חישב כמה חלופות לגבי ההתפתחות הדמוגרפית הצפויה שלו. היהודים באזורי ההשפעה של גרמניה הנאצית, אילו לא התרחשו הרדיפה והשואה. אפילו בתנאים מחמירים ביותר של ילודה נמוכה, הרכב האוכלוסייה הצעיר, שעוד היה קיים בשנות ה–30, יכול היה להצמיח עוד שישה מיליון יהודים לטווח של שני הדורות הבאים, בנוסף לשישה שאבדו. כלומר, השואה לא היתה רק רצח החיים, אלא גם מניעת נישואים ולידות של יהודים בעתיד.
טעות חמורה היא להסתפק במניין האובדן המיידי, ולהתעלם מן האובדן של מה שהיה צפוי בתנאים נורמליים. המשמעות האמיתית של השואה היתה הרס כמעט מוחלט של אוכלוסייה ושל חברה יהודית, לא רק בשנות המלחמה, אלא לטווח ארוך. פישר ניהל שיחה ארוכה עם פרופ' דלה־פרגולה, אך גם היא לא נכללה בסרט.
ברור שחוקרים רשאים וצריכים לבחון כל נושא תחת השמש — זו מהותו של מחקר: הטלת ספק ובחינה מחדש, כל דור בעיניו שלו. ברור גם שהמספר המדויק של היהודים שנרצחו, עד האחרון שבהם, לא יימצא ככל הנראה. אבל במאי היוצא לראות מהו המחקר הקיים בשאלה שהוא מציב, צריך לכלול את כל התשובות, גם אלה שאינן מתאימות לו ולסיכה שביקש לנעוץ בבלון, ותשובות רבות שקיבל פישר, ועוד כאלה שיכול היה להגיע אליהן, מצביעות על מספר הקרוב לשישה מיליון, כלומר, על כך שהמספר באמת כמעט עגול.
פרופ' (אמריטה) פורת היא יועצת אקדמית בכירה ל"יד ושם". פרופ' (אמריטוס) דלה־פרגולה הוא דמוגרף באוניברסיטה העברית פורסם בדעות, הארץ 30.1.22
