התוכן העיקרי

מכתבו של עופר אופיר- מנכ"ל תל בר


20 אפריל 2012


לכבוד
עירית ועזרא
ברצוני להודות לכם על ההזדמנות שניתנה לעובדי חברת "תל בר תעשיות למוסדות בריאות" לצפות בחזרה הגנראלית של הצגת הפרויקט בעמק חפר.
דרכים רבות להנצחת זיכרון השואה, דרכים מגוונות להעברת עדויות הניצולים לדורות הבאים אבל הדרך בה אתם הולכים היא מהאפקטיביות ביותר, כדבריה של אחת מעובדות החברה: " ראיתי הרבה סרטים על השואה אבל תמיד זה דברים שחוזרים על עצמם זה הפך להיות עוד סרט. בהצגה זה היה לראות את האנשים ולחשוב על מה שהם עברו כאב לי עליהם ונראה לי שמעכשיו כשאני אראה בטלוויזיה זה לא יהיה עוד סרט."
הוסיף עובד ואמר :" הרעיון לתת לילדים להציג היה מרגש מאוד זה נתן תחושה אמיתית של מה שקרה."
או " המרגש היה לראות את האנשים במציאות. זה מלמד המון, הרעיון היה נפלא."
עובדי החברה מייצגים את עם ישראל. ילידי הארץ, יוצאי אתיופיה , יוצאי חבר העמים, הודו ותפוצות נוספות. יהודים ובני דתות אחרות. אנשי כפיים העובדים בחריצות לפרנסתם. חלקם לא נחשפו לעדויות , לחלקם זו הייתה אחת מההזדמנויות הראשונות להבין את הסבל הנורא שעברו מבוגרים וילדים, נשים וגברים מאכזריותם של הנאצים ושלוחיהם.
כולם יצאו עמוסי רגשות מההצגה " במשך כמה שעות לא יכולה הייתי לדבר..."
חלקם יצאו עם תובנות כמו העובדת שאמרה "מעתה לא אזרוק יותר אוכל..."
ההצגה פיתחה אמפתיה לשורדי השואה כמאמר אחד העובדים : "ניצולי השואה זכאים לגן עדן בהגיעם ל 120 , את הגיהינום כבר עברו"
בהצגה צפו עובדים ומנהלים צעירים , אבות ואמהות לילדים קטנים. אחד ממנהלי החברה אמר :"אני חייב להביא את ילדי , כשיגדלו , לראות הצגה שכזו"
אחד מהמנהלים בחברה , בן לניצולי שואה שהלכו מכבר לעולמם חווה את חוויות משפחתו דרך ההצגה ויצא כדבריו " מותש".
קיבלנו תגובות חיוביות מאוד על הרעיון לחשוף את העובדים להצגה " זו ציונות " התבטא מנהל בחברה.
אני רוצה להודות לא רק לכם , אני רוצה להביע את הערכת עובדי החברה לילדים המופלאים שבתום תהליך ארוך , שאני מניח שהיה קשה ומציף עד מאוד של היחשפות לסיפורים הקשים , הבלתי נתפשים ע"י בן אנוש , המרוחקים כל כך מחוויות חייהם הם בימים אלו, עמדו על במה לצד השורדים , רציניים ובוגרים .
מניסיון אני יודע שהתהליך אותו הם עוברים משנה את תפיסת עולמם על הטוב והרע, על הטפל ועל העיקר ובעיקר מקנה להם תכונה של כבוד לניצולים, כשהם רואים תמונות של ניצולי שואה הנמקים בעוני ובחוסר כל ,הזעזוע שלהם גדול משל אחרים והנכונות שלהם למעורבות ועזרה גוברת.
התמונות היותר מרגשות בעיני בהצגות הפרויקט אלו תמונות הנער או הנערה הצעירים , המניחים את כף ידם על כתף הניצול הקשיש , התומכים בו כשהוא קורא את סיפורו מהדף , המעודדים אותו לספר , כאומרים לו " אתה לא לבד בכאבך, אנחנו איתך, אוהבים אותך ומבינים אותך"
אני רוצה להביע את הערכה לשורדים על נכונותם להעביר את סיפוריהם לדורות הבאים למרות הקושי הכרוך בכך ועל גבורתם!

עירית , עזרא, עומרי נמרוד,עדו,נוה,איתי,שירה,תומר,טל,אופיר,עידו,הדר,ג'ון,מאי,שקד,אורי,טל,מיכל, רונית וגיורא ,שושנה,סמי,מרדכי,חנה,רבקה,עליזה,נח,אריה,חיה וזליג.
תודה!
עופר אופיר
מנכ"ל תל בר